<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' בהר</h1>
<h2>דף יב:</h2>
יכול אף שנת היובל תהא עולה מן המנין בשני שבוע ת"ל שש שנים תזרע שני זרעים עולים כמנין שבוע ואין שנת היובל עולה ממנין שני שבוע.
<h2>דף כד:</h2>
יכול אף שנת היובל תהא עולה מן המנין בשני שבוע ת"ל שש שנים תזרע שני זרעים עולים כמנין שבוע ואין שנת היובל עולה ממנין שני שבוע.
<h2>דף כט.</h2>
אחרת. פרדס בן ארבע שנים אסור לאכול ממנו שכשהוא פודהו כיצד פודין אותו אחרת. כיצד פודין את הכרם פרדס ששוה מאה זוזים פודיהו בשוה פרוטה פדוי. לפי שהלכה כשמואל שאמר הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחול. אע"פ ששמואל לא אמר אלא בשעשה אבל לכתחלה לא. במה ד"א בזמן שבית המקדש קיים. אבל בזמן שאין ב"ה קיים אפילו לכתחלה. שכן מצינו הלכה למעשה. מעשה באדם אחד שהחרים כל נכסיו בפומבדיתא בא לפני ר"י א"ל לך וטול ד' זוזים פדה נכסיך בהם והשליכם לנהר ומותרין לך שסתם חרמים לבדק הבית כשמואל שאמר הקדש שוה מנה שחיללו בשוה פרוטה מחול. אמר לו כשאמר שמואל בשעשה בזמן שבית המקדש קיים. אבל בזמן שאין ב"ה קיים אפילו לכתחלה. א"ל (ואמר) [ואם] כשמואל למה הוצרכנו ארבעה זוזים לפרסם הדבר עשה וכן [הלכה]. והפודה חייב לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הכרם. וחייב על אותו פדיון לשורפו.
<h2>דף ל.</h2>
ומנין שהוא יוצא בגרעון כסף ת"ל [ויקרא כ"ה] אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו. ומנין אתה אומר נמכר לו ממנה מנה והשביח והרי הוא יפה ממאתים מאתים שאינו מחשב אלא ממנה מנה ת"ל כפי שניו ישיב. למדנו בנמכר לגוי כשהוא (נמכר) [נגאל] ידו על העליונה. בנמכר לישראל כשהוא (נמכר) [נגאל] ידו על העליונה מנין ת"ל שכיר שכיר לגז"ש. מה שכיר האמור לכותי כשהוא נגאל ידו על העליונה. אף שכיר האמור לישראל ידו על העליונה. כשכיר שנה בשנה יהיה עמו. מה שהוא אוכל הוא אוכל ומה שהוא שותה הוא שותה. לא ירדנו בפרך. יכול יכנס לביתו לידע מה שהוא עושה לו ת"ל לעיניך. אין אתה מצוה אלא לעיניך.
<h2>דף ל:</h2>
ומנין שאין אדם רשאי למכר עצמו ולהניח באפונדתו ולוקח לו בהמה ולוקח לו כלים ולוקח לו בית אלא א"כ העני ת"ל וכי ימוך אחיך [ויקרא כ"ה]. ומנין כשהוא נמכר אינו נמכר אלא לך ת"ל ונמכר לך. ומנין כשמוכרין אותו ב"ד אינו נמכר אלא לך ת"ל כי ימכר לך (דברים ט"ו). אחיך שתנהג באחוה. יכול הוא ינהיג עצמו באחוה ת"ל ועבדך (שם). (אחיך) יכול אף אתה תנהג בו בעבדות ת"ל אחיך. הא כיצד אתה נוהג בו באחוה והוא נוהג בעצמו עבדות. לא תעבד בו עבדת עבד. שלא יטייל אחריך... [בלנטייא] ולא יטול כלים לפניך לבית המרחץ. כשכיר מה שכיר ביומו תתן שכרו (שם כ"ד) אף זה ביומו תתן שכרו. כתושב מה תושב בטוב לו [אף זה בטוב לו] לא תוננו. יהיה עמך. עמך במאכל ועמך במשתה. ועמך בכסות נקיה שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר. אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש. אתה ישן על מוכים והוא ישן על תבן. יעבד עמך. שלא תמסר [לו] אומנתו לאחר. שאם היה בלן לרבים ספר לרבים נחתום לרבים לא יעשה. ר' יוסי אומר אם היתה אומנתו קודם לכן יעשה. אבל רבו לא ילמדנו לכתחלה. אבל אמרו חכמים מספר לו את שערו ומכבס לו את כסותו ואופה לו עיסתו. יצא מעמך. שלא תהא אתה בכפר והוא בכרך. אתה בכרך והוא בכפר. הוא ובניו [עמו] מה הוא [רבו] חייב במזונותיו אף בניו חייב במזונותיהם. יכול אפילו נשא אשה שלא מדעת רבו ת"ל הוא [ואשתו] ובניו עמו, מה הוא מדעת רבו אף אשתו מדעת רבו.
כי עבדי הם. [ויקרא כ"ה] שטרי קודם עליהם ראשון. אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים על תנאי כך הוצאתי אותם. לא ימכרו ממכרת עבד. שלא (יעש סיסמא) [יעמידנו בסמטא] ויעמידם על הלקח. לא תרדה בו בפרך. שלא תאמר לו החם את הכוס הזה והוא אינו צריך. הצין את הכוס הזה והוא אינו צריך. עדור לי תחת הגפן הזה עד אבוא. שמא תאמר לצורך עצמי אני עושה הרי הדבר מסור ללב ויראת מאלהיך. הא כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך. שמא תאמר הואיל ואסרתה לנו את כל האלה במה נשתמש [ת"ל] ועבדך ואמתך אשר יהיו לך.
וכי תשיג יד גר ותושב וגו' מי גרם לזה שיעשיר דבוקו עמך. ומך אחיך עמו. מי גרם לזה שיעני דבוקו (עמו). ונמכר לגר. זה גר צדק. תושב. זה גר אוכל נבלות. משפחת גר. זה הכותי כשהוא אומר או לעקר להביא את הנמכר לע"ג עצמה בא ואמר לו הריני נמכר יכול הזקק לו ת"ל אחרי נמכר ה... [הא אין] אתה נזקק לו אלא משנמכר. גאולה תהיה לו. מיד אל תניחנו שיטמע.
<h2>דף לג.</h2>
יכול אף שנת היובל תהא עולה מן המנין בשני שבוע ת"ל שש שנים תזרע שני זרעים עולים כמנין שבוע ואין שנת היובל עולה ממנין שני שבוע.
